עמותת התאחדות נשי פלסטין בעזה נ' לישראל בע"מ

פסק דין משלים

תביעה שהוגשה בגין סירוב הנתבע (להלן: "הבנק") לאפשר לתובעת למשוך כספים, שהופקדו בחשבונה, בסכום כולל של 389,955 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה). התביעה הוגשה על סכום של 300,000 ₪ לצורכי חישוב אגרה.

בפתח כתב ההגנה, הביע הבנק הסכמה ,לאפשר לתובעת למשוך הכספים שנצברו בחשבונה, בכפוף להצגת מספר מסמכים נדרשים, בעיקר נוכח העובדה שמי שהיתה מורשית חתימה של התובעת, הלכה לבית עולמה.

ביום 18/2/2013 הוגש על ידי הצדדים הסכם פשרה, בו הסכימו הצדדים, שהבנק ישחרר את הסכומים שנצברו בחשבון, העומדים נכון ליום הגשת ההסכם על סכום של 398,483 ₪, לטובת התובעת. עוד הסכימו הצדדים לכך, שקביעת רכיב ההוצאות תושאר לשקול דעת בית המשפט אשר יכריע בו, לאחר קבלת טיעוני הצדדים.

התובעת טענה, כי עשתה כל שלעיל ידה (הן בעצמה והן באמצעות בא כוחה), כדי להימנע מהגשת התביעה. לטענתה היא שלחה פניות רבות לבנק , אולם אלה לא זכו לכל מענה מצדו, לכן לא נותרה בידה ברירה אלא לפנות לערכאה השיפוטית.

התובעת הדגישה כי : "המדובר בכספים השייכים לה והמופקדים אצל הנתבע והסכמתו לשחרר את הכספים אינה מעשה חסד אלא חובה של הנתבע שמן הראוי היה שהנתבע ישחרר כספים אלה ללא בצורך בפנייה לערכאות .

בטיעוניו טען הבנק שלוש טענות עיקריות:

אחת- שהתובעת הגישה כתב תביעה לקוי, שחסרים בו מסמכים מהותיים והוא אינו מפורט די צורכו. על כן, ההנחה היא, שאילו היתה התובעת עומדת על בירור התביעה, היה עליה לתקן את כתב התביעה, והיא לבטח היתה נושאת בהוצאות בקשר לאותו תיקון.

שתיים- התובעת לא קיימה החלטת בית המשפט מיום 21/10/2012, לפיה היה עליה להודיע עמדתה ביחס להמשך ניהול התיק, נוכח הודעת הבנק בכתב ההגנה, בו הסכים להשיב לתובעת הכספים על אתר, ובכפוף להמצאת המסמכים הנדרשים. לאור אי קיום ההחלטה האמורה, יצאה תחת ידו של בית המשפט החלטה נוספת, ביום 6/12/2012 לפיה, ככל שלא תימסר תגובה, תישקל הטלת הוצאות. הבנק טוען, כי רק לאחר אותה החלטה נוספת, נעשתה פנייה של ב"כ התובעת לבנק והצדדים החלו לנהל בניהם מו"מ .

שלוש- חלק מדרישות התובעת כלל לא נמסרו לבנק, ואלו שנמסרו, היו כתובות בשפה הערבית ועל כן, לא ניתן היה להתייחס אליהן. אילו היתה התובעת, טורחת להגיש לבנק את כל המסמכים והאישורים שנדרשו בשפה העברית– הרי שהצורך בהגשת התביעה באמת היה מתייתר.

בתגובה לטיעוני הבנק, הגישה הנתבעת תשובה ובה טענה, כי פניות התובעת אל הבנק הגיעו ליעדן ולראייה הפנתה התובעת את ביהמ"ש אל אישורי דואר ישראל, שצורפו לבקשתה. התובעת טענה, כי אילו היה הבנק מתייחס לאותן פניות ואילו, העלה בפני התובעת את הדרישה להמצאת המסמכים, הרי שהצורך בהגשת התביעה היה מתייתר ואולם, התביעה הוגשה מלכתחילה לאור העובדה שפניות התובעת לא זכו לכל מענה מצד הבנק.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובע, כי אין כל ממש בטענותיו של הבנק. התובעת צירפה אישור מחברת הדואר ממנו עולה, שפנייתה נמסרה לבנק ביום 9/4/2012. אילו היה הבנק מגיב לפניית התובעת, לרבות התייחסות המסתכמת בדרישת המסמכים, הרי שלא היתה קמה עילת תביעה ולא היה כל צורך בהגשתה.

משכך נקבע, הרי שאין כל משמעות לדון בטענות הבנק ביחס להתנהלות התובעת, לאחר הגשת התביעה.

אני קובע, אפוא, כי הבנק ישא בהוצאות התובעת בשיעור של 7,500 ₪.

אני מקבל המלצת ב"כ התובעת ופוסק לה, בנוסף להוצאות אלו, שכר טרחת עו"ד בשיעור של 11%.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ג, 06 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: